ניתן לחלק את המחפרים בעיקר לשני סוגים בסיסיים על פי מצב ההליכה שלהם: מחפרים זחלים ומחפרים על גלגלים.
1. מחפר זחל
זהו הסוג הנפוץ והנפוץ ביותר, עם שלדה המצוידת בשני מסילות רציפות, בדומה לטנקים. עיצוב זה נותן לו מספר יתרונות מרכזיים:
יציבות ומשיכה מעולים: המסלולים מפזרים את משקל המכונה על פני שטח מגע גדול יותר, וכתוצאה מכך לחץ קרקע לקרקע נמוך במיוחד. זה מאפשר לו לפעול ביציבות בשטח רך, מחוספס או לא אחיד כמו בוץ, חול ומדרונות מבלי לשקוע בקלות.
יכולת שיעורי בית חזקה: בשל הפלטפורמה היציבה שלו, לחופרים לזחלים באותה רמה יש בדרך כלל יכולות חפירה והרמה גדולות יותר מאשר מחפרים גלגלים.
חסרונות עיקריים: מהירות התנועה שלו באתרי בנייה איטית מאוד, והמסילות עלולות לפגוע בשטח הכביש הסלול. בעת העברת מרחקים ארוכים בכבישים ציבוריים, יש להשתמש בגררים שטוחים להובלה.
2. מחפר גלגלים
סוג זה של שלדה מצויד בצמיגי גומי, יותר כמו משאית. היתרון המרכזי שלו טמון בניידות:
ניידות גבוהה במיוחד: הוא יכול לנסוע במהירויות גבוהות בכבישים סלולים (כגון רחובות ערים וכבישים מהירים) כמו מכונית, לעבור בקלות בין מספר אתרי בנייה הפזורים ברחבי העיר ללא צורך ברכבי תחבורה, לחסוך זמן ועלויות.
ידידותי לכביש: צמיגי גומי לא יפגעו בכבישי אספלט או בטון, מה שהופך אותם למתאימים מאוד להנדסה עירונית, תחזוקת כבישים ופעולות ירוקות.
חסרונות עיקריים: קל להחליק או לשקוע על קרקע רכה או בוצית, עם יציבות ירודה. בעת ביצוע פעולות חפירה או הרמה כבדות, יש צורך להוריד את רגלי התמיכה ההידראוליות (מייצבים) כדי לאבטח את גוף המכונה כדי להבטיח בטיחות.
סיכום הליבה של השוואה: אתה יכול פשוט להתייחס לחופרים נגררים כ"מומחי שטח- המתמקדים בביצועים תפעוליים קיצוניים וביכולת לנווט בשטח קשה; ושקול מחפרים על גלגלים כ"מומחים עירוניים לתגובה מהירה" המתמקדים בתמרון מהיר ותנועה מרובת-נקודות ברשתות דרכים סלולות. בחירת הסוג תלויה בעיקר באיזה פרויקט יש צורך דחוף יותר בנגישות האתר ובניידות כבישים.
